האם קיים שוק לאומנות דיגיטלית? האם יש קונים או אספנים של אומנות דיגיטלית?
הסיפור הבא יתאר את נקודת המבט שלי בנושא זה.
יש לי מן הרגל להדפיס חלק מעבודותיי הדיגיטליות ולתלות אותם על כל קירות הבית.
לפני כחודש, אמן מקומי מפורסם והמרצה שלי לאומנות לשעבר הגיע אליי לדירה לראות מספר מודלים ארכיטקטוניים שעשיתי,
בזמן שבביתי היו מפוזרים יצירותייי הדיגיטליות השונות, “פוסטרים נחמדים” הוא אמר.
“אלה לא פוסטרים” אמרתי, “אלה עבודות אומנות, יצירות דיגיטליות“.
הוא חייך והצביע לכיוון ציור אחר שהיה תלוי על הקיר (ציור נוף בשמן שקניתי מאחד הציירים המקומיים).
“זאת יצירת אומנות, הציורים שלך הם רק.. פוסטרים.” הוא המשיך, ” רק תגיד לי כמה עותקים בדיוק אתה יכול לעשות של היצירות הדיגיטליות האלה שלך,
ואז תגיד לי איזה מהם הוא המקורי. מצד שני, ציור השמן הזה, הוא ייחודי.”
ובתגובה אמרתי, “מספר העותקים אינו משפיע על איכות האומנות.”
הוא התיישב על הכיסא, מוקף בעשן שפלט הסיגר שלו “בקצה הרחוב יש חנות ובה הציור של מונה ליסה מוצא למכירה,
אתה רוצה להגיד לי שאתה תקנה את את הזיוף הזה באותו מחיר כמו הציור המקורי?”
ניסיתי להסביר לו שהעבודות הדיגיטיליות התלויות בביתי הם אומנות בדיוק הציור שמן שהצביע עליו, ההבדל היחידי ביניהם
הוא שהציורים שלי נעשו בעזרת תוכנת מחשב. חוץ מזה, שרוב העבודות שלי לא נעשו למטרה ספיצפית, אלה לשם הנאה בלבד.
“אוקיי, אני לא מתווכח אם לציורים שלך יש ביטוי אומנותי או לא, כי יש להם, ואתה יכול להשתמש באיזה כלי שתרצה
כדי ליצור את האומנות שלך. אני אשאל אותך שאלה, הציורים הללו יכולים להימכר במחיר יותר גבוה מהמחיר שעולה להדפיס ולמסגר אותם?
ומה השם של האמן הדיגיטלי הכי מוכר בעולם? ”
הוא המשיך לדבר, “קיים מוסד אומנותי כלשהוא שאיכפת לו מאומנות הדיגיטלית? התשובה נשארת לא. וזה פשוט בגלל
שלאומנות דיגיטלית אין שוק. הקונים לא מעונינים באומנות דיגיטלית, הם מחשבים אותה כאומנות ‘מלאכותית’.”
“אמנות דיגיטלית היא אומנות חדשה יחסית ובעתיד התמונה הולכת להשתנות.
בכל מקרה, כמו כל אומנות אחרת היא צריכה קודם להיווצר, להיבנות והשוק יבוא מאוחר יותר”, אמרתי בתגובה.
“מוכרי אומנות ברחבי העולם לא מרגישים שהם צריכים למכור איזושהיא אומנות דיגיטלית, או קונספט מסוים,
זה הכל עניין של כסף ולא של אומנות”, הוא חייך כאילו זכה כרגע בלוטו.
הוא לקח חלק מהמודלים שעשיתי שבשבילם הוא הגיע לדירה בכלל,
“אני אוהב את המודלים האלה, הם ריאליסטיים ממש, אבל זה יקח זמן עד שנהפוך אותם למציאות” הוא צחק.
“נכון, אבל המודלים האלה הם הדבר הכי חשוב שעד שהבניין יהיה מציאותי, לא ריאליסטי.”
הוא השאיר אחריו ענן גדול של עשן שהזכיר לי את הימים בתור סטודנט, שיכלתי לזהות אותו ממאה מטר
רק לפי הריח של הסיגריה שלו.
מאמר מתורגם מאנגלית.
מקווה שנהנתם,
עמית.